<< הקודם || English || Français || Русский || הבא >>

המצע והחזון של מפלגת זהות

מכתב פתיחה

ב"ה

ישראלי יקר,

המסמך שבידך אינו עוד מצע של מפלגה. הוא חזון יהודי ובשורת חירות לאומית בקנה מידה היסטורי. זו הפעם הראשונה שבה הרוב היהודי של הציונות (המכונה בטעות 'ימין' או 'המחנה הלאומי') מפסיק להגיד מי הוא לא, וּלְמָה הוא מתנגד – ומתחיל להגיד מי ומה הוא כן, ומה הוא בכלל רוצה ומציע!

זו הפעם הראשונה שבה ה"יהודים" עונים ל"ישראלים", ולכן זו תחילת הדרך להפלת המחיצות שבין המושגים, וליצירת מדינה "נורמלית", דווקא מתוך חיבור לזהות, ולא מתוך בריחה מתמדת ממנה.

"אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" הכריז בן גוריון, אולם תרגום המילים הללו למדיניות כוללת נעצר למעשה... בחוק השבות. ב-70 שנותיה הראשונות של המדינה הסתדרנו עם הדת, אבל לא התמודדנו עם אתגר הזהות היהודית. את הייעוד והצדק הנובעים מן הזהות, העדפנו להחליף בקיום ובפרגמטיזם שכביכול אינם תלויים בה.

כל אח"מ שנחת בשערינו נלקח אחר כבוד ל 'יד ושם', לביקור שאחריו כבר לא מעיזים לשאול שאלות. כך הפך 'יד ושם' ל"בית המקדש" של מדינת היהודים. אולם כיום, כשאחרוני הניצולים ואחרוני התליינים הולכים לעולמם, 'יד ושם' כבר לא פועל את פעולתו.

ישראל, המנותקת ממהותה ומייעודה, מוגדרת בעיני העילית האינטלקטואלית במערב - כטעות. בני הניצולים נחשבים שם כיום ל"נאצים החדשים". לא כיבושי 67 מהווים עבורם את הבעיה, אלא חטא הצהרת בלפור והקמת השלוחה הקולוניאליסטית של המערב על אדמת הילידים ב"פלסטינה".

"בשבילי מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה" הסביר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, את המדיניות שאותה יישם בשנות כהונתו. כלומר, המדינה היהודית שבשעריה נכנס היהודי מכוח חוק השבות - נגמרת שם, בשער. משם והלאה ומתחילה מדינת כל אזרחיה.

לא את 'המדינה היהודית' הקמנו אלא את - 'מדינת היהודים', ש'יד ושם' מקדשה, ומדינה זו בד בבד עם התחזקותה הכלכלית והצבאית, הולכת היא ומאבדת את זכות קיומה בעיני האומות.

מאה שנים לאחר הצהרת בלפור, לקראת שנתה השבעים של המדינה, ובתום חמישים שנה לשחרור ירושלים – מתחיל המניפסט של זהות להתוות כיוון, ולהראות כיצד יכולה ישראל לעשות שלום עם עצמה, להפנים את זהותה ומהותה הפנימית, ולהתחיל להתנהל כמדינת חירות יהודית המאפשרת לבשורתה הרוחנית להתפתח בחופשיות - לקראת חזון אוניברסאלי של תיקון עולם.

אין מדובר בתורה מסיני. כתיבת המניפסט החלה כמסמך עקרונות שהוגש לצוות אינטלקטואלים חברי זהות – צוות שמייצג באופן פרופורציונאלי את כל גווני החברה הישראלית. הדיאלוג שנוצר בין 'דתיים' ל'חילוניים' בתוך צוות הכותבים לא ייצר פשרה בלבד, אלא מהות חדשה לגמרי – סוג של יהדות אותנטית האוחזת בעבר ובעתיד יחדיו. אין מילים בפי בכדי להודות כראוי לעוסקים במלאכת הקודש הזו, ובמיוחד – לאליהו בן אשר, לתומר רז'קובצקי ולאורי נוי.

מסמך שכזה, מטבעו – הינו רק תחילת הדרך. הוא לא יכול ולא צריך להיות חף מטעויות. למעשה, הוא חייב כל הזמן להמשיך ולהיכתב ולהשתפר.

מה שהופך אותו למסמך היסטורי אינם בהכרח הפתרונות שהוא מביא, אלא התעוזה להגותם ולנסחם במסגרת של מדיניות כוללת עם יעדים אסטרטגיים מוגדרים היטב, והכול כמצע של מכשיר פוליטי – מפלגת זהות – המכשיר עצמו להנהגת המדינה וליישום הדברים בפועל.

אני מזמין אתכם – הקוראים הישראליים – לא רק לקרוא את המניפסט של זהות ולהעשיר אותנו בהערותיכם, אלא לדלות ממנו השראה ולהוסיף עליו פרקים משלכם,

מהמקום שבו פוגשת אתכם –

המדינה היהודית.

'לתקן עולם במלכות ש-די',

שלכם,

משה פייגלין

שבט תשע"ז, פברואר 2017

<< הקודם || English || Français || Русский || הבא >>